ציורי הקיר המפוארים ועיטורי הפאר שהפכו את בית הכנסת "תפארת ישראל" בירושלים העתיקה לאחד מבתי הכנסת המפוארים ביותר בעולם, היו הרבה מעבר לקישוט חזותי. הם היו עולם שלם של רגשי קודש, שהפיחו נשמה חיה בהיכל המפואר.
את קירות ההיכל וקשתות הכיפה עיטרו ציורי נוף מרהיבים, שסמלו את ארבע עונות השנה. מתחתיהם השתלבו במדליונים אמנותיים ארבעת החיות הנזכרות במשנה המפורסמת ממסכת אבות: "הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים". כיפת ההיכל ובסיס הכיפה (ה'טנבור'), עוטרו בציורים צבעוניים נפלאים; וכללו שנים עשר חלונות כמניין שבטי ישראל, לצד שלושים חלונות גדולים נוספים שהשקיפו אל מול מקום המקדש.
ציורים אלו, פיארו את בית הכנסת כבר עם חנוכתו, בשנת תרל"ב (1872). וכך הם מתוארים בכתב-העת "החבצלת" מאותם ימים: "ציורים גדולים ונפלאים בצבעים שונים ומפוארים יעדו את קירות הבית וכיפתו סביב, ויפיצו קרני זהרם בכל פינות הבית"… אך ברבות השנים, אותות הזמן עשו את שלהם והציורים המופלאים דהו.
מי שהוזמן לחדש את הציורים, הוא לא אחר מרבי יצחק בק, נכדו של המייסד המיתולוגי רבי ניסן בק.
רבי יצחק, שלמד בישיבת "עץ חיים" בירושלים, גילה מגיל צעיר מאד כישרון רב לציור, וברבות הימים יצאו לו מוניטין כאחד הציירים המופלאים ביותר, צייר אמן שידי הזהב שלו הפיקו ציורים משובבי נפש, ושמו הלך לפניו בכל רחבי הארץ. עבודותיו התאפיינו בדיוק רב, ברגישות אמנותית נדירה ובחיבור תמידי לרוח הקדושה. במשך השנים צייר ועיטר את קירותיהם ותקרותיהם של כעשרים בתי כנסת, ישיבות ובתי מדרש בירושלים שבתוך החומות ומחוצה להן; בהם בתי הכנסת "תפארת ישראל", ה"חורבה" ו"שער השמים" בעיר העתיקה, בית הכנסת של חסידי באיאן "תפארת מנחם" בשכונת "בתי הורנשטיין", ישיבת "מאה שערים" בשכונת מאה שערים. בבית הכנסת "בית יהודה", ליד שוק מחנה יהודה, קיימים עד היום על הקירות כמה מציוריו. כמו כן הרבה לצייר קישוטים ועיטורים לסוכה, ובמיוחד קישוטי "מזרח" לסוכה, דגלים לשמחת תורה, כרטיסי ברכה לראש השנה ועיטורים לכתובות. יצירותיו הופצו בהדפסים ובגלויות בעשרות אלפי עותקים.
והדבר המפעים ביותר העומד מאחורי יצירות האמנות המרהיבות הללו הוא העובדה המדהימה: האמן הדגול רבי יצחק בק לא למד מעולם במוסד פורמלי כמו אקדמיה לאמנות. אמנות הציור המופלאה שלו היתה, פשוט, כישרון מולד!…
את כישרונו האמנותי, ינק רבי יצחק מבית אבא. סבו, רבי ניסן בק, ואביו רבי ישראל, נודעו מנעוריהם כאמנים בחסד עליון שיצרו כלי מחשבת מורכבים – החל מכניסמוס של שעונים לפריץ הפולני ועד להקמת בית הדפוס העברי הראשון בירושלים, מתוך דבקות טהורה וטבילה במקווה קודם יציקת האותיות הקדושות. מפליאה ומעוררת השתאות היא העובדה, כי התכנון האדריכלי המורכב וחסר-התקדים של בית הכנסת המונומנטלי "תפארת ישראל" בעיר העתיקה בירושלים, על ידי רבי ניסן בק עצמו – שגם הוא, כמו נכדו רבי יצחק, מעולם לא רכש השכלה פורמלית. רבי ניסן הכין בעצמו את התשריטים השונים, עיבד את כל פרטי הבניין כאדריכל מומחה, כשהוא נעזר בעצה מקצועית בעת הצורך; וכך הוקם בית הכנסת המפואר בגובה של כעשרים וארבעה מטרים, עם כיפה ענקית, שלושים חלונות באולם המרכזי ושנים עשר חלונות בכיפה; יצירת מופת מופלאה ועוצרת נשימה שהשקיפה בגאון על פני ירושלים כולה ומקום המקדש.
אנשים אלו לא רכשו השכלה אקדמית, ולא עברו שום הכשרה מקצועית או סדנאות רשמיות. הם היו מגדולי לומדי התורה של ירושלים של מעלה, אנשים שורשיים שגדלו על טהרת הקודש, מתוך דבקות מוחלטת והתמסרות לבית ה'. ומתוך כישרון טבעי עצום שנטע בהם בורא עולם, למידה עצמית עמוקה, ושקידה אינטואיטיבית מתוך התבוננות – הצליחו לפצח את רזי הטבע, הפרספקטיבה והאמנות, ברמה הגבוהה ביותר בעולם…
