סיפורו של בית הכנסת תפארת ישראל הוא סיפורה של ירושלים היהודית המתחדשת. הכל החל בשנת תר"ג (1843). באותה שנה, זמם הצאר הרוסי ניקולאי לבנות בית-טומאה על שמו בתוככי ירושלים עיר הקודש. דוקא שם, במקום המקודש מכל מקום, רצה הצאר המרושע לתקוע יתד, להעמיד צלם בהיכל!
הצאר ניקולאי שיגר את שליחיו לירושלים, לאתר מגרש פנוי להקמת הכנסייה. אך הוא איחר את המועד: הרבי הקדוש רבי ישראל מרוז'ין זי"ע שיגר לאנשי-אמונו בירושלים, החסיד רבי ישראל בק ובנו רבי ניסן, סכום כסף גדול, והורה לו למהר ולרכוש את המגרש היחיד שעמד פנוי בין חומותיה של ירושלים – הוא המגרש עליו הוקם והתנוסס ברבות הימים בית הכנסת "תפארת ישראל"…
מסופר, שכאשר נודע הדבר בבית הצאר ניקולאי, גברה חמתו עד להשחית, והוא אמר בכעס עצור: "כל ימי עומד הוא בדרכי!…".
האם ידעת?
המתחם המוכר בשם "מגרש הרוסים", בו שוכנים כיום בית משפט השלום בירושלים, תחנת משטרה, בית מעצר ועוד, נרכש על ידי שלוחי הצאר בעקבות כישלון רכישת המגרש ברובע היהודי. כך נדחק "מגרש הרוסים" אל מחוץ לחומותיה של ירושלים…
לאחר שהרבי מרוז'ין קיבל לידיו את שטר הקנייה כתוב וחתום, מיהר לשלוח מכתב לחסידיו שבירושלים, בו הביע את חזונו הקדוש, שעל המגרש הצופה אל מקום המקדש יבנה בית כנסת ומרכז רוחני לקהילת החסידים בעיר הקודש: "כי זה חפצי ורצוני להיות בית הכנסת מיוחד להתפלל שמה כל קהל חסידים, מגדולם ועד קטנם ביחד".
אל המכתב צירף הרבי סכום כסף גדול לתחילת הבניה, ואף נתן הרשאה ללוות לצורך הבניה: "הנני שולח לכם סך שני מאות קערבליך, ובמותר שתצטרכו בעבור בנין ביהכ"נ… עד כמה מאות אדומים, תראו להלוות"…
משימת בנייתו של הכנסת הקדוש, הוטלה על כתפיו של החסיד המוכשר, רבי ניסן בק, איש אשכולות שפעל בתושייה ובדבקות, מול שלטונות האימפריה העות'מאנית והקונסולים הזרים, לקדם את חזונו הקדוש של הרבי.
האם ידעת?באותם ימים, השלטונות העות'מאניים אסרו על נתינים זרים לרכוש קרקעות, כך שלא יכלו לרשום את הקרקע ישירות על שמו של הרבי מרוז'ין או על שם אחד מחסידיו.כדי להתגבר על ההגבלה, המגרש נרשם על שמו של נתין עות'מאני מקומי, ששימש כ"אנשי קש".
החוק העותמאני בירושלים דאז קבע, כי אין לבנות בית נישא בעיר, אשר יעפיל בגובהו מעל לכיפת המסגד אשר על הר הבית. ומאחר ועל פי התכנית, אמור היה בית הכנסת להתנשא לגובה מעל לכל בתי העיר, נדרש היה "פירמאן" – אישור מיוחד מבית הסולטאן התורכי, מושל הארץ, אשר יתן תוקף חוקי להקמת הבית.
עמל רב עמלו חסידי ירושלים למען יושג ה"פירמאן". רבי ניסן בק הפעיל את השפעתם של כל מי אשר מהלכים להם בבית הסולטאן, ועד לחצרו של הקיסר פראנץ יוז'ף הראשון הגיע, כשעל פי בקשת הקונסול האוסטרי בירושלים, פנה הקיסר בבקשה אישית אל הסולטן לאשר את הקמת ביהכנ"ס.
ואכן, כחלוף כ-15 שנים מאז רכישתו של המגרש, בשנת תרי"ח, ניתן הרישיון לבניית בית הכנסת לעדת החסידים.
האם ידעת?על פי היתר הבניה – ה'פירמאן' – הוגבל גובהו של ביה"כ כך שיהיה נמוך יותר מ"כיפת הסלע" שעל הר הבית, וזאת, בכדי להדגיש את העליונות המוסלמית. אך רבי ניסן התחכם, ומעל לכיפתו המקומרת של בית הכנסת הציב עמוד אבן מסוגנן, שהוסיף על גובהו עוד 60 ס"מ. בכך נישא בית הכנסת היהודי גבוה-מעל-גבוה…
את בית הכנסת בנה רבי ניסן בק, בשליחותו של הרבי הזקן מסאדיגורא, בנו-ממשיכו של הרבי מרוז'ין. ועל כך מספר הרב שניאור זלמן שניאורסון בספרו "זכרון ירושלים" אשר נדפס באותה עת:
ואז, רוח ה' צלחה על הרב הצדיק הקדוש אדמו"ר מוהר"ר אברהם יעקב נ"י מסאדאגורא, ויתעורר למלאות רצון אביו קדוש ישראל זצ"ל, ובכל כחו השתדל לטובת בנין בית הכנסת הזה, וישלח גם מכספו נדבה לה' על התחלת הבנין אשר החל הרב ניסן בק הנזכר לבנות. ובהשתדלות הרב ניסן הנזכר, נתעוררו רבים מאחינו נדיבי לב שרי הצדק, וביחוד הגביר הישיש המפורסם הר' יחזקאל ששון ז"ל מכלכותא באינדיא, ועוד גבירים רבים יושבי אירופא, ויאצילו מהונם לטובת הבנין הזה, להגדילו ולפארו בכל פאר. אך בכל זאת לא הספיקה די צורכי הבנין הגדול הזה, הדורש כסף רב, וההוצאות רבות הנה עד למאד, ולא עצר כח המשתדל הנכבד הנזכר לגמרו עד שנת תרל"א.
בשנת תרל"א, צלחה רוח ה' על הרב הצדיק הקדוש הנז', ויתעורר לגמור הבנין הנשגב הזה. וישלח איש מיוחד, וכסף בידו, להיות לעזר ולסעד להרב המשתדל, הרב ניסן ב"ק הי"ו, ויעשו חוזה עם הבונים והעושים במלאכה, להשלים את כל מלאכת הבית פנימה וחוצה. ועד עתה, כבר נגמרו כל הדברים הדרושים לתפארת הבית, חוצה ופנימה, משחו בששר וצבעו בצבעים שונים, למען יגדל תפארתו…
האם ידעת?עיכובים שונים ומשונים מנעו אלת השלמת בנייתו של ביה"כ בימיו של הרבי מרוז'ין. ומסופר, כי באחד הימים הראו לו בחלומו את הפסוקים: "האתה תבנה לי בית לשבתי, והקימותי את זרעך אחריך וגו' הוא יבנה בית לשמי". היה זה רמז, כי הרבי בעצמו לא יזכה להשלים את הבנין, אלא בנו-ממשיכו הרבי הזקן מסאדיגורא.
'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה': ביום כ"ח באלול תרל"ב, נחנך הבית הגדול לתפארת. היה זה יום חג לירושלים כולה! העיר לבשה חג, ועל פני היהודים כולם – חסידים כפרושים, אשכנזים עם ספרדים – ניכרה שמחה בולטת והתרגשות עזה. הקלה היא בעיניכם? הנה נשלמה בנית בית הכנסת המפואר והמרשים ביותר בירושלים עיר הקודש, בית הכנסת הגדול ביותר בארץ ישראל כולה!…
חדשים ארוכים התכוננו יהודי ירושלים לקראת המאורע הנדיר בירושלים של אותם ימים: שמחת חנוכת בית הכנסת הגדול והמפואר של חסידי ירושלים. ובהגיע היום המיוחל, יום שישי י"ב לחודש מנחם אב התרל"ב – השתתפו מאות בני ירושלים כולם, מנער ועד זקן, בחגיגות השמחה.
לפנינו קטע מתוך כתבה שהתפרסמה, בזמנו, בעיתון הירושלמי "החבצלת":
ביום השישי י"ב לחודש הזה… חגגו אנשי המקהלה הזאת את חנוכת הבית, בתשואות שמחה ובתרועות ששון… עיר האלקים, מלאה היתה מצהלות השמחה, קול רינה באהלי בת-יהודה, קול זמרה וקול תודה בחוצות ירושלים. רחוב בית הכנסת נמלאה אנשים מפה אל פה, והמון רב ועצום מאחינו מעפילים לעלות אל מרום הבית בהדרת קודש, בשירים ובתשבחות… כל הנאספים היו שמחים ועליזים, וממעמקי לבבם ברכו את הרב הצדיק והקדוש מיסד הבית הזה, ואת הרב היקר מוהר"נ ב"ק נ"י"…
האם ידעת?בתיאור חגיגת "חנוכת הבית" בעיתון "החבצלת" מסופר, כי לכבוד השמחה תרם הרבי הזקן מסאדיגורא "לחם ובשר לארבע מאות עניים, ספרדים ואשכנזים, באין הבדל מקהילה לקהילה"…
אחרי הסתלקותו של הרבי הזקן מסאדיגורא, העתיק הבן הגדול, האדמו"ר ה'פחד יצחק' זי"ע, את חצרו לעיירה באיאן; כשהוא מוותר על חצרו של אביו ומשאיר אותה לאחיו הצעיר, האדמו"ר רבי ישראל זי"ע. וזאת, כדי שיזכה למלא את מקום אביו כנשיא 'כולל וואהלין', ויוכל לפעול לטובת היישוב היהודי בארץ ישראל, שהיתה בבת עיניו ונקודת לבבו. ואכן, המשך כשלושים שנה פעל ה'פחד יצחק' מבאיאן לרומם את קרנם של יושבי ארץ הקודש ולהבטיח את מחייתם.
יחד עם נשיאות 'כולל וואהלין', ירש הרבי מבאיאן גם את חזקת ההדלקה על ציון הרשב"י במירון בל"ג בעומר, וכן את נשיאות בית הכנסת "תפארת ישראל" בירושלים העתיקה. בית הכנסת התנהל בכל פרט ופרט לפי הנחיותיו של הרבי מבאיאן, ובכל שאלה, קטנה כגדולה, היו פונים לקבל את חוות דעתו. והשתמר "ספר המקנה" המאשר מכירת מקום ישיבה בבית הכנסת, בו צוין כי המכירה היא "בכח המסור בידינו מאת כ"ק מרן אדמו"ר קודש הקדשים ציס"ע וכו' כקש"ת מוהר"ר יצחק שליט"א מבאיאן יע"א".
האם ידעת?
כדי להסתיר מעיני השלטון הרוסי הנוקשה את גיוס הכספים ההמוני לחיזוק בית הכנסת ולטובת היישוב היהודי בארץ ישראל – פעילות שהיתה ומנוגדת לחוקי האימפריה – השתמשו גבאי הצדקה בקוד חשאי מיוחד, וכינו את כספי התמיכה בשם הקוד "מסחר האתרוגים"…
בראשית הקיץ של שנת תרפ"ז (1927) זכו החסידים בירושלים, לראשונה מאז ומעולם, לראות את רבם, האדמו"ר רבי מנחם נחום מבאיאן זי"ע, בנו הגדול וממשיכו של ה'פחד יצחק', מופיע בכבודו ובעצמו בהיכל בית הכנסת אותו יזם ומימן אב-סבו, הרבי מרוז'ין; במסגרת ביקורו ההיסטורי בארץ ישראל. הרבי התקבל בפאר רב, התפלל בכותל המערבי ובמערת המכפלה בחברון, וחגג את חג השבועות בבית הכנסת המפואר בעיר העתיקה.
במהלך ביקורו בארץ, קבע הרבי תקנות מפורטות לחיזוק סדרי בית הכנסת וההתנהגות בתוכו. כמו כן, בימי ביקורו אלו קיבלה משנה מרץ וחיזוק מחודש חבורת "אורח לצדיק", אשר במסגרתה התאגדו החסידים בארץ ישראל לשלוח נציג מטעמם לחצר הקודש באירופה, על מנת לשמור על קשר רציף ודבוק עם המרכז הרוחני.
ביקור היסטורי זה, שנמשך כחודש ימים, נחקק עמוק בלבבות והיה יסוד איתן לפריחת חסידות באיאן בארץ הקודש.
האם ידעת?
למרות העובדה שהביקור היה היסטורי בכל קנה מידה, הרבי ביקש לשמור על חשאיות ככל האפשר, להמעיט בפרסומים מוקדמים אודות הנסיעה; באומרו, כי "לוחות שניות שניתנו בחשאי נתקיימו, וכבוד אלהים הסתר דבר"!
בי"א תמוז תרפ"ז (11.07.1927) התרחשה בארץ ישראל רעידת אדמה קשה, שפגעה קשות בערים ירושלים, יריחו, רמלה, ערי הגליל ועוד. העיתון "דואר היום" שיצא לאור בירושלים תיאר זאת למחרת: "אתמול בשעה שלש ושבעה רגעים בדיוק, הופתעו תושבי ירושלים השאננים ברעידת אדמה נוראה, שכמוה לא הורגשה בירושלים זה הרבה שנים. אפילו הזקנים שבדור אינם זוכרים רעש קשה וחזק שנמשך שניות אחדות כמו בפעם הזאת"…
רעידת האדמה גרמה להרוגים ופצועים, וכ-300 בתים התמוטטו או ניזוקו עד כדי חוסר אפשרות לשהות בהם. גם בבית הכנסת "תפארת ישראל" נפערו סדקים משמעותיים בבניין הנישא לגובה רב ונשקפה לו סכנת מפולת, והכניסה אליו נאסרה.
תושבי ירושלים העניים, לא היה ביכולתם לממן את הוצאות השיפוץ והתיקון. שיגרו אפוא ראשי וגבאי העדה שליח אל החסידים באמריקה, מצויד בהמלצתו של האדמו"ר רבי מנחם נחום מבאיאן, להתרימם לשיקום בית הכנסת. ואכן, בעזרת חסידי באיאן באמריקה שוקם בית הכנסת, והוא המשיך לפעול עוד כ-20 שנה.
האם ידעת?
במכתב התמיכה של רבי מנחם נחום מבאיאן זי"ע הוא העיד בשם סבו הרבי הזקן מסאדיגורא, כי בית מקדש מעט זה הוא "המרכז והסולם העולה מעלה להעלות תפלות אחינו בני ישראל דרך עליו"!
שבעים ושש שנה ניצב בית הכנסת הגדול והקדוש "תפארת ישראל" בהדרו ופארו בתוככי עיר הקודש ירושלים ת"ו, כשבין כתליו מפעמת נשמת החסידות בקדושה ובטהרה, והוא משמש כמגדלור של תורה, עבודה ותפילה לחסידי רוז'ין-באיאן בארץ הקודש – עד ששלטו בו ידי זדים:
במלחמת השחרור בשנת תש"ח, כבשו לגיוני ערב והלגיון הירדני את ירושלים העתיקה, ובכללה הרובע היהודי; הגלו את בניה והוציאום באכזריות מבתיהם, והחריבו עד היסוד את עשרות בתי הכנסת, בתי המדרש והישיבות שפארו את הרובע. בתוכם, ספג את המכה האנושה והכואבת בית הכנסת המפואר "תפארת ישראל", אשר הרשעים, בחמתם, החריבוהו עד היסוד.
יחד עם חורבן המבנה המפואר, שדדו הרסו ולא חמלו על כל מחמדיו הגנוזים: ספרי התורה העתיקים, ספרי הקודש יקרי הערך, כלי הקודש וביניהם כתרי תורה ורימונים מפוארים מכסף טהור שנשלחו במשך עשרות שנים על ידי האדמו"רים נשיאי בית הכנסת והחסידים ברחבי תבל.
האם ידעת?
כיפת-הענק המפוארת, אשר התנשאה לגובה רב והיוותה סימן הכר בולט ומרכזי בקו הרקיע של ירושלים העתיקה, פוצצה ונחרבה על ידי הלגיון הירדני בעיצומו של המצור הקשה על הרובע היהודי – ביום חמישי י"א אייר תש"ח; שמונה ימים לפני נפילתו הסופית של הרובע, ביום שישי י"ט באייר.
גם כאשר חומות העיר העתיקה היו נעולות והאתר הקדוש עמד בשממונו מעבר לגבול, לא כבתה השלהבת. חסידי באיאן, שנשאו בלבם את השבר הגדול, ביקשו בכל מאודם להמשיך את מורשת "תפארת ישראל". הם ידעו היטב, כי אבנים אפשר אמנם לפוצץ, אך נשמה – לעולם אי אפשר לעקור!
האות ניתן בט"ו בשבט תשי"ג, על ידי ממשיך השושלת, האדמו"ר רבי מרדכי שלמה מבאיאן זי"ע, שביקר אז בירושלים: מתוך אפר החורבן קמה ההחלטה המרגשת, לייסד בעיר החדשה את הישיבה הקדושה "מתיבתא תפארת ישראל", כהמשך למעשה הצדיקים הראשונים.
הישיבה הוקמה, בתחילה, בבית הכנסת של חסידי באיאן בשכונת "בתי הורנשטיין", סמוך למאה שערים. אך לא ארכו הימים עד שבנין הישיבה התנוסס בהדרו ברחוב מלכי ישראל, מעליו מתנשאת הכיפה הענקית שנראית ממרחקים, ומזכירה את כיפתו המיתולוגית של בית הכנסת החרב בעיר העתיקה.
האם ידעת?
במגילת-היסוד של הישיבה נכתב, בין היתר: "והמשך אנו עושים למעשי צדיקים ראשונים, מרן מרוז'ין זיע"א קנה את חלקת השדה בעיר העתיקה בירושלים ת"ו, ובנו האדמו"ר הזקן מסאדיגורא זיע"א בנה עליה את בית הכנסת הגדול תפארת ישראל, ועתה בעוונותינו נחרב אותו הבית ואין אנו יכולים לחוננו עתה, והנה באנו אנחנו ובונים במקום הבתים הקדושים שנחרבו, בית מקדש מעט בירושלים ת"ו"…
19 שנה ו-9 ימים עמדה העיר העתיקה בשממונה, אבלה מבניה, תחת שלטון זר; עד לכ"ח באייר תשכ"ח, יום שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים.
בגעגועים וכיסופים שבו חסידי באיאן, מתפללי בית הכנסת "תפארת ישראל", אל העיר העתיקה. המחזה שנגלה לעיניהם היה שובר לב: הרובע היהודי כולו הרוס וחרב, ובו בולטים שרידיו העגומים של בית הכנסת שנעקר ממקומו. הבית הגדול והקדוש שהיה פנינה אדריכלית מרהיבה וסימן הכר בקו הרקיע של ירושלים, נותר גל אבנים דומם, מספר ומגלם את גודל האובדן ועוצמת החורבן.
אך כעומק השבר – כך עוצמת הציפייה לבניינו המחודש.
מיד עם שחרור העיר העתיקה הקימו חסידי באיאן את "הועדה הציבורית לשיקום בית הנכסת המרכזי תפארת ישראל", שריכזה את הפעילות לשיקומו ושיחזורו של בית הכנסת, שהיווה את גולת-הכותרת של הקהילה בארץ ישראל. האתר החרב הפך לסמל של כיסופים עמוקים לגאולת המקום ולחזרת עטרת "תפארת ישראל" ליושנה, מתוך אמונה שלמה כי עוד יבוא יום ותחזינה עינינו בבנינו המחודש. על חורבות בית הכנסת תלו שלט גדול: "על הריסות אלה התנוסס לתפארת בית הכנסת הגדול והמפואר 'תפארת ישראל', והוא עומד בקרוב להיבנות כאן מחדש".
האם ידעת?
כחצי שנה אחרי שחרור ירושלים, ביום ג' חשון תשכ"ח – יום ההילולא של הרבי מרוז'ין זי"ע, עלו תלמידי ישיבת "תפארת ישראל" והמוני חסידי באיאן, ובראשם האדמורי"ם לבית רוז'ין, לבית הכנסת הרחב, והכריזו על כוונתם לבנות מחדש את בית הכנסת.
בכ"ז באייר תשע"ד, 66 שנים ו-8 ימים אחרי שהליגיון הירדני מוטט את כיפת בית הכנסת והביא להריסתו וחורבנו – הונחה אבן הפינה לבניינו המחודש; מה שהפיח תקווה מחודשת בקרב כלל ישראל, ובפרט בקרב חסידי באיאן המצפים לחזרת תפארת ישראל.
למחרת, בישיבת ממשלה מיוחדת שהתכנסה בגבעת התחמושת, התקבלה ההחלטה "לשחזר ולבנות את בית הכנסת תפארת ישראל (ניסן ב"ק) בעיר העתיקה בירושלים".
תהליך השחזור המדויק, שהחל עם הנחת אבן הפינה, דרש עבודת אדריכלות מורכבת ומאמץ הנדסי כביר כדי להשיב עטרה ליושנה. האבנים המקוריות שוקמו ושולבו במבנה, העיטורים והפרטים האדריכליים שוחזרו בדקדוק רב על פי תמונות עתיקות ומסמכים שנשתמרו מדורות קודמים, והכיפה המפורסמת, שהייתה סימן הכר בולט בקו הרקיע של ירושלים העתיקה, שבה ועלתה במלוא הדרה אל על; מכריזה לעולם כולו כי 'נצח ישראל לא ישקר', ותפארת ישראל לא נס ליחה…
האם ידעת?
במסגרת עבודות השימור והשחזור ההנדסיות המורכבות, נבנו מחדש קירותיו העצומים של בית הכנסת בדיוק באותו עובי מקורי מרשים. בתוך הקירות עבי-הכרס, תוכנן מעבר ייחודי ונסתר שמאפשר למבקרים לחוש מקרוב את הוד המקום ולעבור לצד חלונותיו הגבוהים, וזאת מבלי להפריע למתפללים וללומדים היושבים בהיכל פנימה.
כאן תעודכן כתבה על חנוכת הבית, קביעת המזוזות, שיבת החסידים לבית הכנסת.
ציר הזמן ההיסטורי
מגאולת הקרקע
ועד לשחזור ההיסטורי