החסיד רבי ישראל בק, נולד בשנת תקנ"ב (1792) בעיירה גרייצ'וב, למשפחה שמתייחסת למדפיסי פראג וליוורנו. שם המשפחה "בק" רומז לראשי התיבות ב'ן ק'דוש, על שם אב משפחה שנהרג על קידוש השם.
רבי ישראל, חסיד רוז'ין מובהק, היה אומן בעל שיעור קומה, בעל הבנה רבה בתחום הרפואה ומומחה בשעונים. בשנת תקצ"א (1831) עלה לארץ ישראל יחד עם בנו רבי ניסן, והתיישב בעיר צפת, שם הקים רבי ישראל, על פי הנחיית רבו הצדיק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע, בית דפוס ראשון ויחיד בארץ בתקופתו. בין היתר הדפיס את הסידור "שפת אמת" עם כוונות האר"י. רבי ישראל זכה להשפעה רבה בגליל, ואף קיבל ממושל הגליל, איברהים פחה, תעודת כבוד ותואר "חכם באשי", לאחר שהציל את חייו באמצעות סמי מרפא. בהמשך, התיישבה משפחת בק בכפר ג'רמק, עיבדו את האדמה וגידלו עזים מובחרות שהובאו ממרחקים.
בשנת תקצ"ז (1837), פקד את צפת "הרעש הגדול", שגרם להרס וחורבן עצום ולמותם של אלפים, אך רבי ישראל ובני משפחתו ניצלו בדרך נס. אמנם בעקבות הרעש התערער המצב הביטחוני בגליל, ובני משפחת בק סבלו מהתנכלויות ערביי הסביבה, ופעם אחר פעם נשדד רכושם. ובעקבות כך, בשנת תר"א (1841) גמלה בלבו של רבי ישראל ההחלטה לעזוב את הגליל, והוא עלה עם בנו רבי ניסן ושאר בני המשפחה לירושלים, עיר הקודש והמקדש, שם חידש את בית הדפוס שלו. היה זה בית הדפוס הראשון בירושלים מאז ומעולם.
בירושלים התבלט הבן, רבי ניסן בק, כעסקן ציבורי ממדרגה ראשונה, והוא היה לשלוחו ונציגו הנאמן של הצדיק רבי ישראל מרוז'ין, מגדולי פטרוני הישוב היהודי בארץ ישראל באותם ימים. רבי ניסן נודע בקומתו התמירה, הדרת פנים, כישרון אומנותי, חכמה ותבונה, וכושר שכנוע יוצא דופן שעורר את הערצתם של שרי הממשלה והערבים כאחד. הוא עסק ללא לאות ביישוב הארץ, עידוד מלאכה ומסחר ופיתוח השכונות מחוץ לחומות, כולל הקמת שכונת "ניסן בק" סמוך לשער שכם.
בשנת תר"ג (1843) נודע לרבי ניסן, כי הצאר הרוסי ניקולאי הראשון מתכנן לרכוש מגרש סמוך לכותל המערבי כדי להקים עליו כנסייה ומנזר. רבי ניסן העביר את הידיעה הדחופה לרוז'ין, אל הרבי; ובתגובה, שלח הרבי צרור מטבעות זהב לרבי ניסן, וציווה עליו לרכוש תיכף ומיד את המגרש, בכל מחיר ובלי לעמוד על המקח. רכישת המגרש הושלמה בהצלחה באישון לילה, ובכך נמנעה חסימת הדרך אל הכותל המערבי.
קבלת הרישיון (הפירמאן) לבניית בית הכנסת מאת השולטן התורכי דרשה מאמצים דיפלומטיים כבירים, והושגה לבסוף בשנת תרי"ח (1858), בהשתדלותו של רבי ניסן שרתם לענין את ידידו, הקונסול האוסטרי, שהפעיל את השפעתו של הקיסר אוסטריה פראנץ יוזף. בשנת תרכ"ט (1869), בעת ביקורו של הקיסר פראנץ יוזף בירושלים, ערך לו רבי ניסן בק קבלת פנים מפוארת. כאשר שאל הקיסר מדוע לבית הכנסת "תפארת ישראל" אין עדיין גג, השיב לו רבי ניסן בק בשנינות: "בית הכנסת הסיר את כובעו לכבוד הוד רוממותו הקיסר". התשובה המחוכמת מצאה חן בעיני הקיסר, והוא תרם מכיסו סכום נכבד להשלמת בניית הגג והכיפה. בניית בית הכנסת הושלמה לבסוף בשנת תרל"ב (1872) לאחר ארבע עשרה שנות עבודה, והוא הפך למרכז רוחני מפואר לעדת החסידים בירושלים.
רבי ניסן בק נפטר בי' כסלו תר"ן (1890) בגיל שבעים ושבע, כשהוא חסר כל, לאחר שהשקיע את כל הונו לטובת הציבור ומוסדות החסד, והשאיר אחריו שם עולם בתולדות היישוב היהודי בירושלים.
