סיפור מרתק מסתתר מאחורי כתבה תמימה למראה, שהתפרסמה בעיתון "החבצלת" בי"ב תשרי תרל"א (1870):
"ביום ו' כסליו תר"ל, האירה הארץ מיפעת הוד הדרת תפארת הקיסר האדיר, הרחמן, פראנץ יאזעף הראשון ירום הודו… להרנין לבות הקוראים לא נמנע מלהודיעם, כי הכבוד אשר עשו גם היהודים פה לפני הקיסר יר"ה כפי יכולתם, הושב אל חיקם – הקיסר בצדקתו הנחילם כבוד… ומכבודו האיר את הבית הכנסת הגדול של הספרדים יצ"ו – אשר עליו בא הקבלה כי עומד במקום ביה"כ רבי יוחנן בן זכאי – וכל גדול ישראל נקבצו שמה לקבל פני הוד מלכותו. משם הלך שמח להבית הכנסת הנקרא בשם תפארת ישראל הבנוי לתלפיות בהשתדלות הרב וכו' מוהר"ר ניסן בק נ"י, ובחבלי חסד משך עיניו על יופי הבנין וחסנו. ולאות נאמן כי מצא המשתדל חן בעיניו, הושיט לו ידו הרמה, ואלף פראנק נתן על הביה"כ להראות כי מפליא חסדיו גם ליהודים"…
ביקורו ההיסטורי של הקיסר האוסטרו-הונגרי הנודע פראנץ יוזף הראשון בירושלים, עורר הדים עצומים בעולם כולו. היה זה, כאשר הושלמה חפירת תעלת סואץ המקשרת בין הים התיכון לבין יום סוף והאוקיינוס ההודי, והקיסר פראנץ יוזף, שהוזמן על ידי השלטונות במצרים להשתתף בטקס חנוכת התעלה, ביקר בין היתר גם בירושלים – ביקור שהותיר רישומים רבים בתולדותיה של עיר הקודש.
יום מיוחד במהלך ביקורו, הקדיש הקיסר לביקורים במוסדות היהודיים אשר בירושלים. ורבי ניסן בק, אשר נודע כאיש משכיל במיוחד ושלט בשפות רבות, בין היתר גם גרמנית צחה, היה בין מלוויו של הקיסר.
כאשר פסעו בסמטאות המפותלות והצרות של הרובע היהודי, נזכר לפתע הקיסר בבקשה שהוגשה אל שולחנו לפני מספר שנים, לסייע בהשגת רישיון הבניה עבור בית הכנסת החסידי בירושלים. סקרנותו של הקיסר התעוררה, והוא ביקש לראות במו עיניו את בית הכנסת, שבאותם ימים כיפתו האייקונית, שמעטרת את קו-השמים הירושלמי, עדיין לא נבנתה, ובמרכז התקרה היה פעור חור עגול וגדול (ראו תמונה).
הפמליה הכבודה משה פניה אל בית הכנסת, והנה נגלה לפניהם הבנין המפואר במלוא הדרו, בנוי לתפארת ביופי והדר ויופי שלא נראה כמותו בירושלים דאז. נשימתו של הקיסר נעתקה, והוא הביט מוקסם על הבנין המתנשא לגובה אדיר, גבוה מעל גבוה. אט אט הגביה הקיסר את ראשו, בוחן בהתפעלות את הקומות הנישאות זו מעל זו, הפתחים והחלונות המקומרים, העיטורים המפוארים והחזיתות המרשימות מעשה ידי אמן. אך משהשקיף אל הגג, גילה את החור הגדול בתקרתו של הבנין…
הקיסר הפנה את פניו אל מלווהו, רבי ניסן, ושאל אותוו: "האין גג לבית הכנסת?"?
ורבי ניסן, בשנינותו הנודעת, ענה: "ביהכנ"ס הסיר את כובעו לכבוד הוד רוממותו, הקיסר"…
הקיסר, שכבר למד להכיר את היהודי השנון והחכם, חייך בהנאה. התשובה מצאה חן בעיניו, והוא הביע את קורת רוחו במחווה נדירה: הקיסר, בכבודו ובעצמו, הושיט את ידו למלווהו היהודי, ולחץ את ידו של רבי ניסן בחום ובהערכה! ולא די בכך: בהבינו את הרמז, תרם הקיסר סכום אדיר, בסך אלף פראנקים, להשלמת בית הכנסת.
