בין כתלי בית הכנסת "תפארת ישראל" – כמו ברבים מבתי הכנסת של חסידי רוזין-באיאן ברחבי העולם – פעלה חבורה מיוחדת בשם "אורח לצדיק", במסגרתה התאגדו החסידים במטרה משותפת: לשים לדרך פעמיהם בנסיעה אל הצדיק, להגיע עד לבית מדרשו ולבקר בהיכלו, לחזות בעבודתו הקדושה ולשמוע מפיו דברי תורה אמרי קודש, להתעדן ולהתענג על ה' בתוך קבוצות ה'יושבים' – החסידים ששוהים בקביעות בחצר הקודש…
וכך הוא סדר החבריא "אורח לצדיק"; הסכם הסכימו ביניהם החסידים בני המקום, כי מדי חודש בחדשו ישקלו מטבע אל קופת "אורה לצדיק", סך קבוע עליו הוסכם בין בני החבריא. פרוטה לפרוטה הצטרפה לחשבון גדול, וכולם מקווים ומצפים לעת אשר יאסף בקופה סכום משמעותי וגדול, שיאפשר לממן את הוצאות הנסיעה לחצר הקודש, אל הרבי – – –
ויהי היום, הנה זה בא היום המצופה והמיוחל; בקופה נאסף סכום נכבד, כדי הוצאות הנסיעה! השמחה בין בני החבורה גדולה מאוד. הקלה היא בעיניכם? סוף סוף זכו להגשים משאלתם, לשלוח שליח אישי אל האדמו"ר…
נאספו איפוא כולם ביום המיועד אל היכל בית הכנסת המפואר, מסבים לסעודת-מרעים בעידנא דחדוותא. ובעת תגבורת השמחה, עלה הזקן שבחבורה והטיל גורל בין כל הנמנים לדבר המצוה; והאיש אשר עלה בגורל – הוא הזוכה המאושר אשר שפר חלקו וגורלו, בידו נפלה הזכיה העצומה לעלות ולראות בחצר הקודש לפני הרבי הקדוש; כשליח ציבור וכנציגם של כל בני החבורה.
מה רב היה אושרם של בני החבורה. כה גדולה היתה חדוותם באותה שעה! כוסיות יי"ש עברו מיד אל יד, וברכות "לחיים" קולניות נשמעו ברמה; שיר וזמר מילא את חלל בית הכנסת, צהלה ושמחה… הכל הקריבו אל שליח הציבור את פתקאותיהם עם דמי פדיון נפש, למען יניחם על השולחן אשר לפני הצדיק. איש איש, הזהירוהו חזור והזהר, כי יחרוט בזכרונו כל תנועה ומעשה, דברות קודש ואמרות טהורות אשר ישמע ויראה בחצר הקודש, למען יזכור הכל בשובו, להטעימם גם-המה מרטט הרגשותיו וחוויותיו.
ובצאתו לדרך אל מעבר לים, לבאיאן הרחוקה – שברה ההתרגשות שיאים. קהל הקודש כולו נאסף יחדיו, ללוות את השליח המאושר אל מחוץ לעיר, וגם צידה נתנו בידו מגדניות ומיני מאפה, מעשה ידי עקרות הבית, צידה לדרך, ועיני הכל ליווהו בתשוקה וציפיה, לרגע בו ישוב ממסעו טעון רגשי-קודש ורשמים עזים.
יום חג היה זה, בשוב השליח ממסעו. התכונה בין כותלי בית הכנסת ניכרה היטב: השולחנות הוצמדו זה אל זה, ומפות צחורות חיפו על גביהם. חלות וגם דגים, בשר וכל מטעמים הוערמו על גבי השולחנות. כאשר בראש השולחן מיסב כמובן שלוחא דציבורא, נציג חברת "אורח לצדיק" אשר שב זה עתה משהותו בחצר הקודש, תחת צילו של הרבי הקדוש. הכל היטו אזניהם כאפרכסת, מקשיבים בשקיקה לכל הגה, בולעים כל מילה, מפנימים כל מסר, אמרה או סיפור…
עד היום, שמורה בבית גנזיו של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מבאיאן מפית רקומה לכיסוי החלות, שעל גביו רקומה צורת בית הכנסת "תפארת ישראל" באמנות מיוחדת – מתנה שהביא החסיד המפורסם רבי מאיר לייב פישמן מירושלים עיר הקודש לרבי הקדוש ה"פחד יצחק" מבאיאן זי"ע, כאשר נסע לשחר לפתחו כשליח חבורת "אורח לצדיק" בירושלים עיה"ק.
