ישנם 'קולות מים רבים אדירים משברי ים', מאבקים רועשים שהדיהם נשמעים למרחקים; ויש מים שקטים שחודרים עמוק, מאבקים שקטים של אמונה לוהטת ועקשנות שאין לה אח ורע!
כזה הוא סיפורו של המניין המיוחד, שמלווה את חורבנו ותקומתו של בית הכנסת "תפארת ישראל" מזה כמעט שישים שנה. בית הכנסת המפואר חרב במלחמת השחרור תש"ח, המקום עמד חרב ושומם שנים רבות וארוכות וקהילת חסידי באיאן נותרה יתומה מביתה. אך לחסידים היה ברור דבר אחד: מבית הכנסת אפשר לעקור אבנים, אך את הכיסוף לשוב אליו – אי אפשר לעקור לעולם!
עם שחרור ירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים וחידוש הציפייה לבנינו המחודש של בית הכנסת, התארגנו חסידי באיאן לקיים מנין תפילה קבוע, מדי שבת בשבתו, בסמוך ככל האפשר למקום המקדש ולשרידי בית הכנסת – ברחבת הכותל המערבי. שנה אחר שנה, קיץ לוהט וחורף מוכה רוחות וגשמים, במשך קרוב לשישים שנה ברציפות, מתקבצים המתפללים הנאמנים בעקביות מופתית ברחבת הכותל המערבי. המניין המיוחד הזה אינו רק מסגרת תפילה, כי אם עדות חיה לזיכרון שמסרב לדעוך. מדי שבת בשבתו, בין חומות העיר העתיקה ומול שאריות ההיכל החרב, הם נושאים תפילה זכה; לוחשים מחדש, כאילו, את ההבטחה כי עוד יבוא יום והבית יעמוד על תילו. נחישות של ברזל היא זו; צעד אחר צעד, מתוך ידיעה ברורה שיום אחד יחזרו הבנים לגבולם.
והנה: האמונה העצומה והעקשנות הוכיחו את עצמן מעל לכל דמיון! בית הכנסת שלא נשכח, ששמו נישא בתפילותיהם של המתפללים יום אחר יום במשך עשרות שנים, חוזר לקדמותו במלוא הדרו בקו הרקיע של ירושלים. המניין שצעד במשך קרוב לשישים שנה בדבקות עיקשת אל מול החורבות, זוכה, בקרוב מאוד, להגיע אל המנוחה והנחלה הנכספת — לשוב אל שעריו של בית הכנסת המשוחזר, להתפלל בין כתליו הבנויים, להציב גבול אלמנה ולחדש ימים כקדם…